המלך, המלכה והנסיך מפיימונטה

 
 

היום אנו נסקור את האזור הגדול של פיימונטה עם השחקנים הגדולים: ברולו, ברברסקו וברברה.

ברולו וברברסקו בפרט, הם אזורי היין שתפסו את תשומת ליבם של חובבי היין ברחבי העולם והפנו את אור הזרקורים לאזור.

 

פיימונטה = לוקיישן! לוקיישן! לוקיישן!


ממוקם בצפון מערב איטליה, פיימונטה שוכנת למרגלות הרי האלפים המערביים. נקודה גיאוגרפית ייחודית הנובעת מהאקלים באזור. מצד אחד הרי האלפים הקרירים, מצד שני הים התיכון החמים. קצוות אלה תורמים למנעד טמפרטורות אולטימטיבי. לילות קרים, בוקר ערפילי וימים שטופי שמש... שילוש קדוש!
הנוף עוצר נשימה, במיוחד בסתיו, בשיא עונת הכמהין הלבנה כאשר כל חלקה של גפנים הופכת לגוון אחר של ורוד, כתום, חום, סגול וירוק. בכל פעם שהערפל, או הנביה, מתבהר, גבעות הלנגה חושפות את כרמי ברולו וברברסקו המפורסמות, הן מתגמדות לצד הרי האלפים המכוסים שלג מצפון וממערב. יינות מפימונטה מיוצרים בתנאים באמת מעוררי קנאה.

 

האצולה הגבוהה-  ברולו וברברסקו

אז לענייננו... שני היינות המפורסמים ברולו וברברסקו מיוצרים מ -100% נביולו - הענב האצילי של האזור על שם ה"נביה " - או ערפל, שכן בימים ההם ידעו שהזן המבשיל מאוחר ומוכן לקצירה כשהערפל מההרים מכסה את האזור.
ההבדל העיקרי בין בברולו ובברברסקו הוא בסוג האדמה. האדמה בברברסקו יותר עשירה בנוטריאנטים, ובגלל זה, היינות אינם טאנינים כמו ברולו.
ברולו ממוקמת דרומית לאלבה , וכאן יש תצוגה יותר מורכבת וטאנית של ענב הנביולו, בעוד שהברברסקו שממוקמת צפונית מזרחית לאלבה ליד נהר הטנארו, יותר נגיש וחינני. לשניהם יש פוטנציאל יישון ארוך.

 


חוקי היישון

 

במקרה של ברולו נדרש יישון של 3 שנים בבקבוק לפני שחרורו לשוק, בעוד שברברסקו שנתיים בלבד. זה יכול להיות בגלל הטאנינים הגבוהים בברולו שמחייבים את השנת יישון הנוספת .
יש גם רזרבה? כן! אז נסכם לכם את זה בקצרה:
*ברולו 3 שנים
*ברולו רזרבה 5 שנים
*ברברסקו 2 שנים
*ברברסקו רזרבה 4 שנים

 

אין מה לומר.. נביולו הוא באמת שובה לב.
חובבי יין אמיתיים מעריכים את יחסי הגומלין בין הכוח והיופי המגדירים יינות מבוססי נביולו.
בשל הגידול בביקוש לנביולו האיטלקי, יצרנים ברחבי העולם ניסו לשחזר את היינות, יש לציין...ללא הצלחה . פיימונטה מציעה ביטויי כל כך ייחודי לאדמה ולאקלים, שלמעשה אי אפשר לשכפלו. בניגוד לקברנה סוביניון, ענב המסוגל להגיע לתוצאות מעניינות ומגוונות במגוון מדינות בעולם, איש לא פיצח את המתכון ליצירת יינות נביולו מחוץ למגרש האיטלקי.
מה הופך את הנביולו לחוויה רדופה כל כך? טאנינים אחידים ועזים, טעמי דובדבן, ורד וזפת, וכן, אחוז אלכוהול בינוני עד גבוה של 13-15%. אלה יינות שאתם יכולים להנות מהם עכשיו, או ליישן במקרר יין, מרתף או אפילו מתחת למיטה בחדר קריר ולשכוח מהם. הטאנינים יתרככו, והחומציות תתאזן.

 

הנסיך הצפוני

ברברה זהו ענב אדום, תוכלו לראות לעתים קרובות על התווית את שם הענב ואת האזור בו הוא גדל, כגון ברברה ד'אסטי (מהכפר אסטי) או ברברה ד'אלבה (מהכפר אלבה). הברברות הם בדרך כלל בצבע אדום רובי מהפנט וצלול עם קלילות נפלאה בפה, הם הרבה יותר נגישים ופחות טאניים ממקביליהם בפיימונטה. מושלמים לפיקניק בצהריי היום, או סתם ככה במרפסת ביום חמים. במשפט אחד: זה יין ששותים ופחות מדברים. יש גם יקבים ישראליים שמצאו את דרך המלך עם הברברה. כמו הברברה הזני של יקב לוריא, או מקורה שליקב אמפורה, בלנד של מרלו וברברה.

 

היינות מפיימנוטה מושלמים לשתייה לכל אורך השנה, אבל במיוחד עכשיו שהחורף בפתח, עם השמיים האפורים והבריזה הקרירה הוא פשוט קולע בול למטרה. ומה לגבי התאמה לאוכל? נעשה את זה פשוט ציטוט של ורוניקה סנטרו מיקב ברולו פלדינו בסראלונגה ד'אלבה " שלב את היין עם מה שאתה אוהב! אם האוכל האהוב עליכם הוא פיצה, תשתו עם זה ברולו. אם אתה לא אוכל בשר או שאתה לא יכול לאכול גבינה האם זה אומר שאתה לא יכול לשתות ברולו? לא, ברור שלא. הכלל היחיד שיש לעקוב אחריו הוא לוודא שזו פיצה טובה עם מרכיבים טובים."

לחיים!

 

 

 

מוצרים נלווים
אזהרה: צריכה מופרזת של אלכוהול מסכנת חיים ומזיקה לבריאות