זה רק פורט: החיים הסודיים של היין האדום-מתוק מעמק הדורו

 
 

רייצ'ל מונטיפיורי

הנוף המדהים של עמק הדורו ניחן בגבעות ומדרונות מכוסים גפנים. עם זאת, הדורו הוא יותר מסתם פנים יפות- הוא מוקד הייצור של יין הפורט המפורסם. בין אם אתה מומחה להוט או טירון נלהב, הנה כמה עובדות על פורט שיעזרו לכם להעלות שלב ביחסים.

היסטוריה

יין מיוצר בפורטוגל ובעמק דורו כבר אלפי שנים. במאה ה -17, כאשר הוגבל יבוא היין הצרפתי לבריטניה, פרח ייצור היין בפורטוגל ועיירת הנמל פורטו הפכה למרכז חשוב מאוד לסוחרי יין. בשנות ה-50 של המאה ה-19 גילו הייננים כי המנהג של חיזוק יין על ידי הוספת ברנדי הביא לטעם מתוק יותר, מתוק כל כך עד שהפך ללהיט בקרב הלקוחות הבריטים, והשאר כבר היסטוריה... הכוכב נולד.

עמק הדורו

הדורו מוגדר כ- DOC, כלומר ניתן לייצר כאן יין פורט רק על פי תקנים והנחיות קפדניות. לדורו שילוב ייחודי של גורמים שהופכים אותו אידיאלי לגידול גפנים, כגון: האקלים החם, האדמה ומעל ל- 50 זני ענבים מקומיים. 

 

כיצד מייצרים פורט?

זה אולי לא ברור למבקרים בדורו כיום, אבל היסטורית,  תהליך הכנת הפורט דרש עבודה קשה, מאד. זאת מכיוון שכל תהליך הייצור נעשה באופן ידני. בימינו, ברגע שהפורט מותסס מוסיפים ספיריט ענבים ניטרלי על מנת להעלות את רמת האלכוהול ולעצור את תהליך התסיסה. לאחר מכן, הפורט עובר למיכלי נירוסטה/בטון או לחביות עץ אלון ליישון, שם הקסם האמיתי קורה ואופיו הייחודי של כל פורט קורם עור וגידים.

כמה מזני הענבים היותר נפוצים לייצור רובי פורט: TOURIGA FRANCA,  TOURIGA NACIONAL, TINTA ,BARROCA TINTO CÃO, TINTA RORIZ.

 

סגנונות פורט

 פורט רובי הפורט המוכר ביותר וגם אפילו הפופולרי ביותר הוא הרובי פורט (Ruby Port). 

רובי פורט הוא סגנון יין הפורט הנפוץ והנרחב ביותר של יין פורט, וקרוי על שם צבעו האדום הבוהק. עבור אנשים רבים הוא משמש כנקודת פתיחה (וגם סיום) ליינות מחוזקים.

רוב הרובי פורט הם תערובת של יינות צעירים מבצירים שונים. הרבה מהיצרנים מיישנים את הרובי פורט שלהם במשך שנתיים-שלוש במכלי בטון או נירוסטה על מנת למנוע תהליך חמצון ועל מנת לשמר את הטריות והפירותיות של הפורט וכמובן את צבעו האדום-בוהק. 

רובי פורט רזרבה תערובת של יינות באיכות פרמיום, והוא לעתים מתיישן מעט יותר לפני הביקבוק. התוצאה: פורט עשיר יותר בעל יותר רבדים. 

 

 וינטג' 'פורט פורט וינטג' הוא יין פורט המיוצר מבציר אחד יוצא דופן והוא לא יתיישן מעל לשנתיים בחביות עץ לפני שהוא מבוקבק. תנאי זה לגבי משך הזמן שפורט וינטג' מתיישן בחבית עשוי להיראות מוזר. הסיבה לכך היא שפורט מתיישן הרבה יותר מהר בחבית מאשר בבקבוק, וכדי שהפורט וינטג' יגיע לשיאו נדרש תהליך יישון איטי יותר. הפורט וינטג' מבוקבק ביחד עם שמרים וקליפות נותרים, מה שמקנה ליינות "חיים" ויכולת להמשיך להתפתח כשהם עוד בבקבוק.פורט וינטג' הוא נדיר, ומהווה בדרך כלל רק כ -3% מהייצור השנתי. הוסיפו לכך את העובדה ששנות וינטג' פורט אינן מוכרזות לעיתים קרובות במיוחד - בערך 3 פעמים בעשור, בממוצע - ותקבלו מושג עד כמה היין הנדיר הזה בהחלט נדיר.

 

פורט טאוני

ההבדל העיקרי בין טאוני ל- רובי הוא גודל החבית המשמשת ליישון. פורט טאוני עובר יישון בחביות עץ קטנות יותר, מה שמאפשר ליין להתחמצן, ומכאן מגיע הגוון ה"חום" שלו. פורט טאוני נוטה להיות בעל ניחוח מתובל ועשיר עם טעמי פירות יבשים ואגוזים.

*פורט טאוני רזרבה יתיישן בחביות עץ אלון בדרך כלל בין 10-40 שנה. 

פורט לבן: עשוי מענבים לבנים מקומיים. כמו: Viosinho, Malvasia Fina, Códega and Rabigato. לרוב פורט לבן מבוקבק צעיר, הוא אכן יכול להתיישן בחביות עץ אלון מה שיקנה לו תכונות כמו של פורט טאוני.

פורט רוזה: זהו סגנון חדש של  פורט העשוי כמו יין רוזה, מיוצר מזני ענבים אדומים כמו הרובי פורט, אך עובר השרייה מהירה על קליפות הענב ואז מופרד, כך מתקבל הצבע הוורוד המפתה והוא כלל לא עובר תהליך יישון. פורט רוזה ניחן בטעמי תות, סיגליות וקרמל. 

 

הצעת הגשה

את הפורט מומלץ להגיש בסביבות 16° מעלות . דרך פופולרית להגיש את הרובי פורט היא בקיץ, עם או בלי ארוחה, על קרח עם תוספת של קליפת ליים. ככה פשוט ככה טעים. 

עוד אופציית הגשה מרעננת במיוחד הוא פורט טוניק, פורט לבן יבש עם מי טוניק ונגיעת נענע וליים. יאמי!

פורט משתלב מדהים עם גבינות מיושנות ומסריחות, קינוחי שוקולד וקרמל, ואפילו בשרים מעושנים (על האש מישהו?).

אני חושבת שפורט ילווה גם מצב רוח סתווי שכזה... שמביא עימו קצת בריזה קרירה וירידה בטמפרטורות הלוהטות של הקיץ.

 

 

אזהרה: צריכה מופרזת של אלכוהול מסכנת חיים ומזיקה לבריאות